פסק-דין בתיק ת"ק 50719-07-11

1.         א.         התובע 1 (להלן:" אלעד") הינו הבעלים של הרכב, שהיה מעורב בתאונה זו ואילו התובע 2, הינו אביו של אלעד והוא זה אשר נהג ברכב ביום האירוע (להלן:" הרצל").

                        התובעים הגישו תביעה זו, בה ביקשו לחייב את הנתבעות לשלם להם יתרת סכום נזק בסך של 28,717 ש"ח, אך התובעים לא טרחו לפרט בתביעתם את  עובדות אירוע התאונה, אלא באו ישר בטרוניה כלפי הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת") והטיחו כנגדה טענות קשות. כך מגדירים התובעים את המבטחת:" פקיד חברת הראל מתנהג כבריון השכונתי, מניף את גרזנו ומקצץ ללא סיבה בסכום התביעה גם מבלי לפרט מדוע הוא מקזז. הגיע הזמן שחברות הביטוח יחדלו ממנהג זה הנקרא בלשון העם 'שיטת מצליח', ויבדקו כל מקרה לגופו בהגינות..".

                        ייתכן וצודקים התובעים על כך, שהמבטחת החליטה לקזז:" מבלי לפרט מדוע הוא מקזז", ברם, בעניין זה יש לומר לתובעים, שהנאה דורש צריך גם להיות נאה מקיים, שכן התובעים אשר הגישו תביעה זו, גם הם לא פרטו מדוע מגיע להם מלוא הסכום הנתבע בתביעה זו ומדוע לא הייתה המבטחת זכאית לקזז.

            ב.         כל שמפרטים התובעים בכתב התביעה הוא, שמספר רב של חלקים נפגע ברכב כתוצאה מהתנועה הסיבובית של הרכב הפוגע, אשר פגע ברכבם הן בדלת והן בכנף - אך התובעים לא מפרטים העובדות כיצד אירעה תאונה זו או באילו נסיבות נפגע רכבם כפי שנפגע.

                        עם זאת, תובעים התובעים סכום של 28,717  ש"ח, הכולל בחובו: הפרש שכ"ט שמאי בסך של 2,680 ש"ח, הפרש ירידת ערך בסך של 6,503 ש"ח, קיזוז בטענה שקרית של רשלנות תורמת בסך של 12,034 ש"ח, הוצאות נוספות בסך של 1,500 ש"ח , שנגרמו בגין התאונה, כגון: הפסד שעות עבודה, נסיעה פעמיים הלוך חזור למוסך, פיצוי בסך של 6,000 ש"ח בגין הטלת דופי ואשמה שקרית שכביכול נסע הרצל במהירות גבוהה.

            ג.          א)         התובעים הגישו התביעה - כפי שהגישו ביום 20.7.11- ורק ביום 9.2.12 מצאו לנכון להגיש מסמך נוסף ורק במסמך זה הואילו התובעים לפרט כיצד אכן אירעה התאונה.

                                    התובעים טוענים, שבעת הגיע הרצל לצומת - צומת קטן באורך מטרים ספורים בלבד- הוא נהג במהירות מותרת ולפני כניסה לצומת, הוא הביט קדימה וראה את המכונית הנכנסת לצומת באור אדום ובעקבות כך בלם מיד ואילו נהגת המכונית המעורבת בתאונה המשיכה בנסיעתה ופגעה במכוניתו מיד עם בלימתו.

                        ב)         במסמך זה, ממשיכים התובעים לבוא חשבון עם נציג המבטחת וטוענים, שללא כל בדיקה החליט נציג המבטחת שיש לייחס להרצל רשלנות תורמת בשל נסיעה במהירות גבוהה בזמן התאונה.

                                    לעניין זה טוענים התובעים, שלא בכל תאונה בצומת יש לייחס רשלנות תורמת ולא הוכח שהרצל נסע במהירות גבוהה, כנטען על ידי נציג המבטחת ונציג המבטחת החליט כך, על מנת להעשיר את קופת המבטחת.

2.         הנתבעות הגישו כתב הגנה, בו מבקשות הן לדחות את תביעת התובעים, שכן לטענתן, היו עובדות קרות האירוע כך: כאשר התחלף הרמזור לירוק לנסיעה ישר, החלה הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") - בטעות- בפניה שמאלה ולאחר שכמעט סיימה את חציית הצומת התפרץ הרצל לצומת שאינו פנוי ופגע בחלקו הימני אחורי של רכב הנתבעת.

לכן, טוענות הנתבעות לאשם תורם של הרצל לקרות התאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה.

3.         מאחר והתובעים הגישו תביעה זו בה תבעו סכומים שונים, הרי שעל מנת להגיע להכרעה הסופית במשפט זה, חייב בית המשפט להתייחס לכל העובדות הקשורות לתאונה זו ולכל הטענות שהעלו הצדדים - גם אלו הנוגעות לרשלנות תורמת או לגובה התשלום שעל הנתבעות לשלם לתובעים ועל מנת להגיע להכרעה זו עיינתי בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות שבתיק זה ולאחר שקילת כל חומר הראיות אני מחליט כדלקמן:

            א.         העולה מהטענות שהובאו בכתב ההגנה ובאותו מסמך נוסף שהעבירו התובעים ביום 9.2.12 הוא, שאין חולק שהתאונה אירעה בצומת מרומזר ובגין תאונה זו הועלו שתי גרסאות שונות: התובעים טענו, שבעת הגיע הרצל לצומת הוא נסע במהירות מותרת ולפני כניסתו לצומת הוא הביט קדימה וראה את מכונית הנתבעת נכנסת באור אדום ואז בלם מיד, אך היות והנתבעת המשיכה בנסיעה היא פגעה במכונית התובעים מיד עם הבלימה.

                        הנתבעת מודה בכך, שבעת שהתחלף הרמזור לירוק לנסיעה ישר, היא החלה בטעות בפניה שמאלה, אך מוסיפה, שלאחר שכמעט סיימה את חציית הצומת התפרץ הרצל לצומת שאינו פנוי ופגע בחלקו הימני אחורי של רכבה.

            ב.         א)         אין ספק, שלאור טענות הנתבעת עצמה, יש לייחס לה את מירב האחריות לקרות התאונה, היות והיא התבלבלה בין הרמזורים, יען כי הרמזור בכיוון נסיעתה הראה אדום ואילו הרמזור לנסיעה ישרה הראה אור ירוק, אך מבטה של הנתבעת קלט דווקא את האור הירוק, שאינו בכיוון נסיעתה וכך החלה בפנייה שמאלה, כאשר הרמזור לכיוון זה הראה אור אדום.

                        ב)         גם בבית המשפט חוזרת הנתבעת ומודה, שאכן ביצעה פניה שמאלה בעת שהרמזור בכיוון נסיעתה הראה אדום והרמזור בכיוון נסיעה ישר הראה אור ירוק ובשל טעות והיות והיא הסתכלה על הרמזור המכוון נסיעה ישרה, סברה שזה הרמזור המכוון את כיוון נסיעתה ואז פנתה שמאלה - ובכך נכנסה, למעשה, הנתבעת לצומת באור אדום.

            ג.          אין ספק, שבטעות זו סיכנה הנתבעת את עצמה ואת המשתמשים האחרים באותו צומת ואין לי גם ספק, שבשל חוסר זהירותה וחוסר תשומת לב מספקת בנהיגתה, גרמה לתאונה ועל כן יש להטיל את מירב האחריות על הנתבעת.

4.         א.         א)         עם זאת, גם אם אתייחס לטענות התובעים - כפי שהועלו בכתבי הטענות שלהם ובמיוחד בעדותו של הרצל בבית המשפט, אכן עולה גם רשלנותו התורמת לגרם התאונה.

                                    אלעד העיד גם הוא ובהסתמכו על ממצאי מרחקי בלימה, כפי שהוציא אותם מהאינטרנט, טען שאין מקום לייחס לאביו רשלנות תורמת.